שמש חדשה | טל פרנק
אוצרת: רווית הררי
"שמש חדשה" היא תערוכת היחיד הראשונה של טל פרנק בישראל מזה כשנתיים, מאז עברה להתגורר וליצור במקסיקו סיטי. כדרכה של פרנק, חוקרות עבודותיה מצבים ומפגשים חומריים שונים, ושואבות השראה מסביבתה הקרובה. עבודותיה החדשות משקפות את השפעותיו של הרחוב המקסיקני, המשלב בין בניה מאסיבית לבין הרס, ועוסקות בין היתר בחיקוי ובזיוף, בהיסטוריות בדויות של החומר ובבריאתה של התחלה חדשה.
גוף עבודותיה החדש של פרנק משלב בין אלמנטים פיסוליים מוקפדים היוצרים חיקויים חומריים מתעתעים לבין שימוש בחפצי רדי מייד מטופלים, ובין עבודה ידנית לתהליך תעשייתי של יציקה מתבניות. חיקויים חומריים מאפיינים את עבודתה של פרנק מתחילת דרכה האמנותית, אך בתערוכה זו, בהשפעת הסביבה המקסיקנית והנרטיב המקומי, היא עוסקת גם בזיופים - חומריים והיסטוריים כאחד. במרכז החלל מוצבת עבודה המשקפת את עניינה של פרנק בהיסטוריה של החומר. העבודה מבוססת על צלמיות עתיקות מזויפות מתקופת המאיה והאצטקים לכאורה, שנרכשו בשוק "לגוניה" במקסיקו סיטי. הרוכלים בשוק מכבירים מילים וסיפורי בדיה "היסטוריים" על שברי ה"עתיקות" כדי להעלות את ערכן ולשכנע את הלקוחות במקוריותן, ובכך ממזגים בין זיוף חומרי לפיקציה היסטורית. פרנק משיבה לצלמיות המזויפות והזולות את מעמדן המשוער כעתיקות יקרות ערך, בכך שהיא מטמיעה אותן כממצאים ארכיאולוגיים בתוך קיר שטויח בטיח בעל גוון ואופי מקסיקניים. הצלמיות – שהרוכלים מקפידים לספר כי נמצאו באתרים היסטוריים שונים ברחבי מקסיקו - כמו מוחזרות אל מקורותיהן הבדויים, ויוצרות אובייקט "ארכיאולוגי" מומצא, ללא היסטוריה ועבר אמיתיים.
שורה של פדסטלים (מעמדי תצוגה) שמשטחי התצוגה שלהם עשויים יציקות ברונזה דמויות עץ, נשענת אף היא על אובייקטים שנאספו מן הרחוב המקסיקני. משטחי התצוגה המתכתיים נראים כמשטחי עץ שהושחרו בשריפה ובמרכזם נפער חור, כאילו התכלו הפסלים שהוצגו עליהם והותירו אחריהם רק סימן חרוך של העדר. ואכן משטחי הפדסטלים נוצקו בברונזה על פי קרשים שמצאה פרנק ברחוב, המשמשים את פועלי הבניין במקסיקו סיטי לחימום מזון. האש שהובערה מתחת לכל אחד מהקרשים השחירה אותם ושרפה בהם חור, ולאחר השימוש הם הושלכו מפוחמים לרחוב. הברונזה, חומר יקר ויוקרתי, מחקה במראהו ובפטינה שנמשח בה את קרשי העץ הפגומים והזנוחים, ומעלה אותם לדרגה של יצירות אמנות בעלות ערך. בה בעת הפדסטלים הריקים מפסלים הופכים ליצירות האמנות עצמן. בכך הם כורכים יחד נמוך בגבוה, אין ב"יש", הרס ביצירה, ושאלות קונספטואליות על ערכה של האמנות העכשווית בפיסות חיים יומיומיות.
סימני האש שבים ומופיעים בתערוכה ככוח מכלה ויוצר כאחד, ומבטאים את עניינה של פרנק בהרס ובריאה מחדש, אולי בהשראת החיים החדשים שבנתה במקסיקו, כר יצירתה החדש. הקשר לאש ככוח של חיים ומוות נרמז בשם התערוכה, המתייחס אל האמונה האצטקית במחזוריותו של העולם. על פי התפיסה האצטקית, נגזר על העולם חורבן מחזורי, ולאחר כל חורבן כזה מתכנסים האלים כדי לברוא שמש חדשה ועולם חדש במחיר של קרבנות אדם. על פי המיתוס העולם נברא כמה פעמים, ובכל פעם היתה שמש אחרת מאירה בו, ולכן כל עידן זכה לכינוי "שמש". שמש חדשה הוא, אם כן, עידן חדש שנברא במחיר של מוות והקרבת חיים, לאחר שדמה של השמש הקודמת – כוח החיים – טפטף ואזל בשקיעות מרובות והיא נדרשה לדם חדש.
צמד ציורים בצבעי מים הנראים כנייר שנשרף מתייחסים הן למוטיב האש, והן לחקירתם של ניגודים חומריים – במקרה זה אש ומים. המים המתפשטים על הנייר מאכלים ומכלים אותו כמו האש, והנייר המאפשר לשני ההפכים להתנהג באופן דומה הופך לזירה המאחדת בין ניגודים. גם עבודה מניאון כתום התלוי על הקיר כחבל לסו רפוי נדמית לחוט להט הבוער בחלל, ומשלבת אף היא בין ניגודים: בין חומר קר, תעשייתי ונוקשה לבין האובייקט הפיסולי בעל הנראות הגמישה, האורגנית הלוהטת שהוא יוצר. הציורים מייצרים תהליך הדומה באופיו למנגנון הפיסולי של פרנק, שבו חומר אחד מחקה את נראותו של חומר אחר, אך שלעתים הוא הפוך לו בתכונותיו. גם בשעת הציור נותרת פרנק בראש ובראשונה פסלת, שכן טיפולה בנייר הוא בראש ובראשונה טיפול פיסולי, שבו היא מבקשת לשלוט בהתנהגותו של החומר וחוקרת את מפגשו בחומר אחר.