top of page

דלת נפתחת, יללה

תערוכת יחיד: איל ששון

אוצרת: רווית הררי

קטלוג תערוכה

תערוכת היחיד החדשה של אייל ששון בגלריה P8 היא מיצב ציורי כולל החולש על כל קירות חלל התצוגה, ומשלב פרגמנטים ציוריים דו ממדיים ותלת ממדיים. אלה חוברים ליצירת מעין מודל של נוף או של טבע מופרע, שאלמנטים גופניים נוזליים ובשרניים נמהלו בו. טיולי ההליכה הארוכים שששון נהנה לצאת אליהם בטבע היוו נקודת מוצא גם לתערוכת היחיד האחרונה של האמן, שבה הציג ציורים דו ממדיים בהשראת טיוליו. בתערוכה זו הוא פורץ מגבולותיו של הציור המרובע, ומשלח צורות, קווים וכתמי צבע עזים ישירות אל קירות הגלריה, שהופכים למצע הציור. בצבעוניות נועזת ובוהקת השואבת השראה מהדפסים יפניים קלאסיים ומאנימציה עכשווית, הוא מייצר הכלאות סוריאליסטיות בין אלמנטים של טבע וגוף, ובין הדומסטי לפראי. האדם בציוריו אינו רק מתבונן חיצוני בטבע, אלא מבקש להתמזג עמו, והתוצאה היא נופים גופניים גדושי שפיכות, נזילות ונביעות המקבילות לדידו להתפרצויות של עלווה או תפרחת או לנביעה של מעיין כלשהו.

 

איברי המיצב צוירו כולם על חלקי ניירות שנגזרו. חלקם נחתכו מתוך ציורים שכשלו, חלקם צוירו מראש כאיברים עצמאיים; אחרים נבנו כצורות תלת ממדיות בעזרת קיפול הנייר, ומעלים על הדעת ספרי פופ אפ משחקיים המזוהים עם עולם הילדות. לעתים פעולת החיתוך של קו או כתם צבע מסוים כמוה כמשיכת מכחול, כפעולה ציורית לכל דבר. כל חלקי הציור נוצרו מנקודת מבטו של צייר: אלה הם ציורים שהפכו לאובייקטים, החורצים לשונות מתריסות מקירות הגלריה.  ששון מכין לעצמו מאגר של אבני משחק בגדלים, בצורות ובצבעים שונים, שהוא מבקש לבנות באמצעותם עולם פנטסטי שאינו מתיימר לחקות נוף כלשהו. בכך הוא פורע לא רק את הגבולות בין הפנים לחוץ ובין הטבע לגוף, אלא גם את מוסכמותיו ואת גבולותיו של מדיום הציור העכשווי, שבתוכו הוא פועל מזה כעשרים שנה.

 

בשם התערוכה "דלת נפתחת, יללה" יש מן השגרה של הבוקר. פתיחת דלת החוצה אל העולם, אל החתול שמיילל ודורש את ארוחתו. היללה שבה נפתח הבוקר, שמלווה את פתיחת הדלת אל העולם, כמוה כשריטה יומיומית, כצרימה המלווה את שגרת החיים. ששון עסוק לא רק בפירוקו של הדימוי הציורי כדרך לבניית הציור (סוגיה המלווה אותו מתחילת דרכו האמנותית), אלא גם בשאלות הקשורות בשבירת שגרת החיים, ובתוכה - שגרת הציור. כמו לשונות הנייר והצבע המשתלחות מן הקיר בהתרסה, נדמה שששון חורץ לשון ומבקש לקרוא תגר על תפיסות מקובלות של יופי, על מעמד הציור ועל מקומו בעולם האמנות.

bottom of page