Ora Reuven aims directly. At the end of the day, without even blinking. When she enjoys leaning upon a wonderful classical tradition of the Western nude photography, replete with aesthetics and audacity, she seeks to focus intentions on a harsh unyielding self-portrait. A brave mirror view upon the aging traitorous body. Yet there is grace: it is found in man and creation.
Yoav Shmueli
עירום / אורה ראובן
אורה ראובן לא תתבע ממך יותר משהיא תובעת מעצמה. בכל מקרה זה כלל לא מעט: ובעיקר, כנות צרופה. כאן היא מסתבכת מעט עם החלד: כיצד חי אדם ואמן עם לב ושכל טובים וישרים להחריד, בחברה אנושית ותרבותית שטחית, שמרנית וצבועה להפליא? אינני יודע לגבי היום, אבל אני מנחש שראובן, המקפידה להטרים לישון - נסו לחייג אליה לאחר 20:00 – ולהשכים בהתאמה, לפחות ישנה שינת תינוק
בעוונותי, לקח לי זמן ממושך מדי להגיע לעמדתי העכשווית באשר לתצלומי הדיוקנאות העצמיים בעירום של ראובן: לפניכם פיסת מופת ישראלית. כלומר בראשונה, נרתעתי לאחור כאילו הסתכנתי בצרעת; אך העבודות לא נתנו לי מנוח. עמוק בפנים, לא יכולתי לסרב לראות את האיכויות והסגולות: אמת וכנות ויושרה ופשטות וצלילות אמנותית. ויותר מכל, הבנה, הפנמה והכלה של הקלאסיקה הצילומית: עירום, מידה של התרסה, מידה של אינטימיות, יסוד ומעטפת קלאסיים. ראובן אישה קטנה וענווה, אבל רוברט מייפלת'ורפ וריצ'רד אבדון יכולים לנוח בקברם
להישיר מבט אל העירום הישיר והנוקב של ראובן, היה כמו להביט בהפתעה גמורה וללא הכנה באמי עירומה. בלפיתת הצבת הזה, איך לומר, לא ממש חשקתי. זה מרגעי האמת הנדירים הללו שבהם אמנות ופסיכולוגיה מתחתנים, בניגוד חריף לכל הממבו ג'מבו החופר והמציף אותנו בשגרת השיח. וממרחק הזמן והתהליך, ועם שוך הסערה, ראיתי את היופי הצלול שבעבודות, את מעשה האמנות. והנה התמורה לראובן שהעיזה בצנעה ובבשלות: היא מרגשת
ישראל התרבותית והאמנותית היא גיהינום וישימון וארץ חרבה לצלם המבקש להמשיך ממקומו את פאר העשייה האמריקאית הז'ורנליסטית; קל וחומר, הנוגע בעירום. לא מסורת, לא הווה ולא זבובים. זה ההקשר העגום והמדויק להישג של ראובן
ראובן נכנסה בקיר: דיוקן עצמי, אישה, עירום, בשר גוף, הזדקנות וזקנה, נפש חפצה ומבועתת, אורות וצללים, עדשת מצלמה מחודדת, שחור ולבן, לבן ושחור, ובטח שמת לב - מעט מאד אפור. כל הפרמטרים המבשרים לכאורה על עוגמת נפש: לאמנית החוצה את סף היער אל מעבהו ואף מנבאת לעצמה בוודאות קרשנדו פיננסי מהדהד; ולצופה המבקש להתבדר ולסור לביתו. אקדח
מעשן וקונפליקט לתפארת; ולבסוף, קושי בצד תשורה לשניהם
יואב שמואלי, 2012 פברואר
.