אפקט הוקני /  נעם ונקרט, דיאנה קוגן, גבריאלה קליין, הילה שפיצר

אוצרת: איריס מנדל

קטלוג תערוכה

 

התערוכה אפקט הוקני מכנסת מבט על גוף עבודות שנעשה מחוץ לכתלי הסטודיו. היא מאירה דווקא את העבודות הקטנות, כביכול משניות ונלוות לעשייתן הראשית-מרכזית של ארבע האמניות, ומגלה כך את מקומן. אלמנט משותף עקרוני הוא היציאה החוצה לצייר באויר הפתוח או בחללים זרים. שותפות נוספת ואולי קודמת לזו הראשונה, היא השפעתו של דייויד הוקני ויצירתו שהובילה להבנת מהלך ציור החוץ כ"אפקט הוקני". זהו מפגש אינטימי של ארבע דרכים שונות, מבטים מצטלבים ומתפצלים - שתי וערב של מקומות ואנשים.

 

אחרי עשורים של יצירה מתחדשת והתנסויות במגוון טכניקות שב הוקני בתחילת שנות האלפיים למחוז הולדתו יורקשייר שבאנגליה ויצא בחזרה לנוף. במקביל לשימוש בטכנולוגיות מתקדמות (וידיאו, צילום, אייפון ואייפד) הוא פנה לראשונה לפרקטיקה המיושנת של ציור בחוץ, אל מסורת ציורי "en plein air" שרווחה בעיקר במאה ה-19, והחזיר אותה לאמנות העכשווית. בסרטו של ברונו וולהיים David Hockney – A Bigger Picture (2010) המתעד את שלוש השנים הראשונות לעבודתו בחוץ, אמר הוקני: "אם אתה רוצה לחדש את החשיבה הויזואלית שלך, אתה חייב לחזור לטבע". הוקני חיפש התחלה חדשה דווקא במראות הטבע ובנושא השחוק והאנכרוניסטי של ציורי נוף והדגיש את חשיבותה של פעולת ההתבוננות: "רוב האנשים, רוב הזמן הם די עיוורים. הם מסתובבים בעולם במצב של סריקה כדי להבטיח שלא יתקלו בדבר, אבל הם לא באמת מסתכלים... התבוננות, לעומת זאת, היא פעולה מאוד אקטיבית, אתה חייב לצאת לעשות את זה".

 

להתבוננות ישירה זו, המבקשת להתחבר למהות המושא הנראה, ללא הסחות ומתוך התרכזות מדיטטיבית ברגע עצמו, חותרות האמניות. בניגוד למהלכי השפה השונים של כל אחת בסטודיו, שבנוסף לדמיון ניזונים מצילומים, רפרודוקציות ואינטרנט, וכוללים עבודה אטית ומבוקרת בקנה מידה גדול יותר של איסוף רעיונות, תכנון ועיבוד, נתפש ציור החוץ כחוויה ראשונית, מַפְרָה וחיה. פרקטיקת ה"פליין אייר" מצטרפת כשלוחה מקבילה לסטודיו, המזמנת דרכי פעולה חדשות ומהירות על גבי נייר בפורמט קטן: קליין ושפיצר בגואש, ונקרט בגואש ובמכשירי נייד וטאבלט וקוגן בטושים צבעוניים ובפחם. ציור החוץ מאפשר להן חופש, זריזות ועבודה במקומות ובזמנים שונים, בטבע, בגינות עירוניות, תוך כדי נסיעה ברכבת (ונקרט) או בבתים של זרים וחברים (שפיצר). המבט מתחדד לעבר נופי טבע ואדם landscape and humanscapes)) המתורגמים למארג תזזיתי ומשחקי של כתמים וקווים, משיחות חופשיות של צבע וריצודי אור.

 

ציור החוץ של ארבע הציירות לא נולד מתוך אג'נדה חברתית של שיקוף המציאות העכשווית (כמו למשל במקרה של קבוצת "הברביזון החדש") אלא מתוך מטרה לייצר מערכת יחסים חדשה של ציור והתבוננות. יש בו התרחקות ממוקדי חיכוך לעבר מקומות שקטים, בין מובלעת של טבע עירוני ובין חלל ביתי. זהו ניסיון לתפוס את הרושם הראשוני, ללכוד את המהות הפנימית של הדבר, את היופי, את הלך הרוח. "אני מצייר נופים ביורקשייר" אומר הוקני בסרטו של וולהיים "כי אי אפשר לצלם אותם. המצלמה לא יכולה לתפוס את היופי של זה... היא לא יכולה באמת, היא לא יכולה להתחרות כלל בציור".

Lawrence Weschler, "Love Life: David Hockney's Timescapes," in David Hockney A Bigger Exhibition, exh. cat., ed. Gregory Evans (San Francisco: Prestel, 2013), 39.

Wed. - Thu.       16:00 - 20:00

Fri. - Sat.            10:00 -14:00

Sun. - Tue.            Closed

1 HaPatish st.

Tel Aviv

Tel: 972.50.5543485

  • Black Facebook Icon
  • Instagram Social Icon

P8 היא גלריה שיתופית ועמותה ללא מטרות רווח - יוצרים תרבות (ע"ר) הפועלת למען הצגת תערוכות של אמנות עכשווית וקידומה ללא תמורה

P8 is a cooperative gallery and a non-profit organization