הפרעה | Disorder

דפנה שרתיאל

​

פתיחה Opening 7.6.2013

נעילה Closing 6.7.2013

 

ORDER-DISORDER - התבוננות בעבודותיה

של דפנה שרתיאל   |   דנה שמיר

 

 

שרתיאל מהלכת כלוליינית בין שני עולמות.

האחד - עתיק ומסורתי, עמלני ורגשי, המאפיין את טכניקות התחריט המסורתיות ביותר, בהן וביניהן פועלת שרתיאל בעשור האחרון. עולם שני - יקום מקביל בו היא מרבה לבקר - הוא המרחב הוירטואלי, אליו מתנקזים חיי חברה ותרבות בפורמט ממוזער, חסכני, מהיר ומשתנה.

בתערוכתה, אך קודם לה בתהליך עבודתה, מבקשת שרתיאל לייצר מיזוג ופעפוע - לעיתים מחבר ולעיתים פורם - בין  שני העולמות הללו. לפרקים - גובר אחד מהם ומכריע את השני, אך רוב הזמן מתקיימת ביניהם תלות הדדית - יחסי בנייה ופירוק, פרימה, תפירה וחרטה.

 

לרב-שיח זה, שותפים שלושה.

הראשון - עולם ההדפס המסורתי, דרך השימוש בטכניקות העתיקות ביותר בתחום כאקווה-פורטה, אקווה-טינטה והתחריט היבש. השותף הנוסף הוא מרחב הייצוגים הוירטואליים, הנבחרים בידי שרתיאל בקפידה. השותף השלישי - היא עצמה, כמגשרת בין שני עולמות אלה - נציגה אנושית, הפועלת בעולם פיזי, המוצאת עצמה (כמו כולנו), מתנקזת לייצוגים הוירטואליים, שכמונו - גם הם - מורכבים מאטומים ומולקולות. אף הם בעלי חיי מדף קצרים ביותר;  אף הם - כמונו, בני-חלוף.

 

באמצעות הדיון הנוכחי במשמעותם של ייצוגים אלה - דיון ארוך וסגפני, השואב סבלנותו מן הדפוס העתיק ומהעמלנות האמנותית האובססיבית - שואלת שרתיאל שאלות קיומיות, מעלה שאלות על יופי וכיעור, ומנסה ללכוד רגעים קטנים, שהם "מאחורי הקלעים", הן של מציאות פיזית והן של מציאות וירטואלית, כמו מבקשת להאריך את חייהם של אותם רגעים. היא מייצרת עשרות רבות של וריאציות על כל נושא, שאינן אלא ניתוחים בלתי- נגמרים של פרוק והרכבה מחדש, כמי שמנסה ליצור מעין מאובנים - עדות לחיים קודמים, שכל שנותר מהם הוא ההד המרוחק החוזר אלינו מייצוגם הוירטואלי.

 

מושגים שבעבר נהנו מקיימות ונוכחות פיזית-רגשית, צומצמו לאייקונים הבנויים מאבני יסוד וירטואליות (פיקסלים). לעומת הפיקסלים הוירטואליים - קווים, חריטות וכתמים שנצרבו על מתכות, כאבני יסוד ותיקות יותר, מיטיבים מבחינתה של שרתיאל, לחקוק את הקיום האנושי-רגשי, בחומר. שרתיאל מעניקה חיי נצח לדימויים המרחפים ונעלמים לנגד עינינו, במהירות עצומה, בעולם המחשב.

ואכן, בחירתה בסדרות דימויים הלקוחים מן הפייסבוק, האנדרואיד והרשת בכלל, יש בה כדי להתריע על זמניותו ושבריריותו של העולם הזה. העברתם והמרתם לתחריט, מגינה על משמעותם הנסתרת והזניחה של הפרטי והפואטי, המתקיים מאחורי אותם דימויים. בעשותה כן, היא נלחמת במורטליות של אותם דימויים וירטואליים, כמו גם במורטליות שלה עצמה.

 

שקט, שליטה עצמית ומחויבות לאנליטיות, מאפיינים - לכאורה - את עבודותיה של שרתיאל.

אך לאמיתו של דבר, רוחשים תחתיהם אי-שקט גדול ודאגה, המוצאים פורקנם בחקרנות אובססיבית, תוך ניצול רוחב הגבולות המאפיינים את עולם ההדפס.

שרתיאל שבה ושואלת שאלות, אך מעמידה עצמה מן הצד, ומאפשרת ל”הפרעה", לחבל ב"סדר" ולהביאו למצב של אי-סדר, על מנת לשוב ולארגנו לכדי מערכת של תקוות שניתן לחיות עימן.

 

נכתב ע"י דנה שמיר, אמנית הדפס ומרצה   |   מאי  2013