Where is everybody? | אשחר חנוך קלינגבייל
אוצרת: אירנה גורדון
החלל הוא החזית הרומנטית האחרונה של נוף אינסופי, בלתי מפוענח, בלתי נכבש. עבודתו של אשחר חנוך קלינגבייל בוחנת את היחסים של האנושי אל מול הריק הגדול ומניחה אותם כמשוואה לפעולת האמנות עצמה.
חקר החלל של השנים האחרונות הפך למקור אינסופי של צילומים המשודרים מטלסקופים, חלליות ולוויינים. אלה משודרים ומיועדים לא רק לחוקרים אלא מציפים את האינטרנט והרשתות החברתיות, והינם חלק בלתי נפרד ממאגר הדימויים העכשווי של כל אחד ואחת מאיתנו. אשחר לומד את הדימויים הללו המתווכים לעין האנושית בעזרת "מכונות", ומשתמש בהם כבסיס לעבודות רישום, חריטה ומיצב אשר מקבעות את הנופים המופשטים הללו, הופכות אותם למוכרים ולו רק על מנת לחזור ולהיות בלתי מושגים, בלתי מפוענחים.
בתערוכת יחיד ראשונה מציג אשחר שורה של רישומים אינטנסיביים, שחורים, פיסוליים אשר נוצרים באמצעות טכניקה של פרוטאז' (Frottage) המתבצעת ראשית בפעולה פיסולית של יצירת תבליט באמצעות חריטה וחיתוך הצורות על הקיר הלבן של דימויים מבוססי צילומי חלל. לאחר מכן, בפעולת רישום מדוקדקת קו ליד קו העיפרון, הוא סורק בשיטתיות את פני השטח של הנייר. הפעולה הרישומית חושפת את הדימוי החרוט על הקיר ומקבעת אותו במקום וזמן. לצד הרישומים מייצר על קירות הגלריה אשחר תבליט מבוסס צילומי חלל. התבליט חושף את הארכאולוגיה של המקום כמו את פעולת הציור עצמה.
שם התערוכה הוא למעשה משפט המנחה את-"SETI Institute-"search for extra-terrestrial intelligence". שביל החלב היא גלקסיה בת מאה מיליון שנה וההערכה התאורטית היא שלמין תבוני ייקח עד כ100,000 שנה להגיע ליכולת הטכנולוגית לנוע במהירות האור. אז נשאלת השאלה איך זה שעדיין לא נתקלנו ביצורים תבוניים מעולם אחר? יצירתו של אשחר יוצרת משוואה בין חקר החלל לשאלת הציור, בין השאיפה האנושית לדעת ולשלוט לבין היכולת לייצג את העולם, בין האפשרות ללכוד את המציאות לחיפוש אחר משמעות.