משקל נשמה / ינון כלפון

אוצרת: קרן זלץ

​​

בתערוכת היחיד החדשה של ינון כלפון מוצגות עבודות היוצרות קו רציף בין הגוף לצילום. פעולת פירוק המצלמה וההתבוננות לתוכה חושפת את הדנ״א של המכשיר ותרה אחר הנשמה הלכודה בתוכה. כלפון הופך לאחד עם החומר הצילומי במהלך פרפורמטיבי, חומק אל תוך מרחב נטול זמן והגדרות ויוצר מערכת שמסוגלת להכיל את סך מרכיביה, אך באופן החושף את המנגנון ודרך כך את אופני הראייה. המצלמה הופכת להארכה של הגוף והעדשה לעין השלישית, שמסוגלת למסך את הראייה האנושית ולשקף רגע רוחני של מהות פנימית. המחיצות בין הפנים לחוץ מתמוטטות והדימויים משתחררים לתוך חלל שחור שהוא ראשית הגילוי.

חדר החושך הוא חדר ניתוח וחדר הרגעה. המקום שבו הגוף הופך להיות חלק מהתהליך. החושך הופך את הידיים לאיבר שרואה. החושים מתחדדים וקולטים את ריח הכימיקלים ורעש הנוזלים. האור הוא תנאי הכרחי להיווצרות של דימוי, הוא מכתיב את אופני הפעולה, מעניק חיים. בסדרת פורטרטים מוטבעים פניו של כלפון באמצעות כימיקלים של חדר החושך. הוא מצמיד את פניו לנייר הצילום, בעיניים אטומות ובתהליך של מגע ישיר, מתמזג עם החומר. לצידם מופיעות פוטוגרמות של מצלמות דיגיטליות שפורקו לגורמים וסודרו בקומפוזיציה חדשה המציגה את סך החלקים של המצלמה. המגע הבלתי-אמצעי הוא המשותף לפעולה האקספרסיבית והגופנית שמתועדת בפורטרטים, ולהנחתם של חלקי המצלמה על גבי הנייר והעברתם באופן זהה לגודלם האמיתי.

 

חלקי המצלמות מוכנסים לתוך צנצנות זכוכית גדולות, צפים בתוך נוזל שמנוני ועכור, כמו היו מיכלי שימור של ממצאים ביולוגיים ואורגניים. החיפוש אחר הנשמה של המכשיר שמסוגל ללכוד באופן פיזי פיסת מציאות מופיע גם בשרטוט מפורט של מצלמת פילם אולימפוס OM-1, המצלמה הראשונה שקיבל כלפון בצעירותו מסבו. החיבור המשפחתי בין כלפון והמצלמה מקבל ביטוי נוסף בצילום מן האלבום המשפחתי, שצילם אביו של האמן.

כלפון משתף פעולה עם בת-זוגתו, האמנית קטרין טולקובסקי, ובמהלך משותף הם מנתצים מצלמת סטילס אנלוגית ומצלמת וידאו דיגיטלית, ומטמינים את החלקים בתוך גוש גדול של חימר. סלע החימר מוצג בתערוכה, ולצידו צילום רנטגן שחושף את תוכנו של הסלע, כמו בבדיקה ארכיאולוגית שמחפשת 
 

אחר שאריות מתקופה קדומה. פורטרט נוסף של כלפון מופיע בתערוכה, מעשה ידיה של טולקובסקי, אך בניגוד לאופן שבו פניו מופיעות בעודפות של צבע וטקסטורה על נייר הצילום, טולקובסקי רושמת את צדודיתו של כלפון בקו דק ומרומז. 

כלפון והמצלמה נמצאים בסימביוזה מוחלטת, מקיימים יחסי גומלין ומושפעים אחד מהשני. האור הופך לחומר, שהופך לדימוי, וחוזר להיות חומר, כך במעגליות אינסופית. חוסר הנפרדות בין הגוף למכשיר מרמז על חזון אפוקליפטי שאת הסימנים המקדימים אנו חווים על בשרנו בשנים האחרונות - המכשיר שצמוד ליד, מתעד באינספור צילומים כל פרט שבעבר היינו מדברים, כותבים או חולמים עליו. האם הזליגה הזו היא סוף או התחלה, והאם ניתן עדיין להאמין שמצלמה מסוגלת ללכוד את הנשמה ועלינו לנסות לשחרר את הכלוא בה?

________

​

ינון קלפון, יליד שנת 1989, גדל בנתניה. חי ויוצר בתל- אביב.

​

​​​​​

​

​