אגו טריפ

תערוכה קבוצתית לאמני גלריה P8

אוצרת: תמר לב-און
 

איתי זלאיט / טל גולני / כרמלה וייס / יעל כפרי / מתי אלמליח / עדי שמעוני / עפרה אוחנה / ערגה יערי ויצמן / צח שיף / רות ביגר / תמר לב-און

​

אגו טריפ הוא שיטוט פרוידיאני בין אמני הגלריה - מעבודות איד ועד לעבודות סופר אגו.

מפגש אמנותי בין 11 אינדיבידואלים אינו פשוט. על מנת להגדיר DNA קבוצתי, חברי P8 עוברים סוג של סשן טיפולי חשוף ומתפתח לאורך קירות הגלריה.

במהלך איסוף החומרים עבור התערוכה לא מעט עבודות החלו לקיים ביניהן שיח. פיצוח הצופן הקבוצתי יצר מודל פרוידיאני מובהק, שתועל דרך נושאי העל של הדימויים. צבר העבודות יצר זהות אחת, המתפתחת על קשת עיסוקים ומדיומים, בצורה הומוגנית המקשה לפלח מה שייך למי - אין חוקיות בעיסוק של אמן לעומת אמנית, יוצרים במדיומים שונים, צעירים יותר או פחות. הרצף מעורב ומורכב.

                                                                      
הרצף נפתח בפרץ עבודות איד - עבודות יצריות, תוקפניות, מיניות ואגואיסטיות. תוהו ובוהו של איתי זלאיט מול אובייקטים ראשוניים של ערגה יערי ויצמן. אלימות משטרתית אצל צח שיף, מול אוכלי נבלות אצל כרמלה וייס, ונשים חשופות. גברים מישירים מבט דו משמעי של עדי שמעוני בוחנים את הסביבה ומובילים לעבודות אגו.

האגו הוא התפתחות יצירה מודעת יותר - הוראת נימוסים, איפוק עדין. האמן פועל בתוך חברה, בתוך מציאות, ומתייחס אליה כסביבה מחנכת. עפרה אוחנה ומתי אלמליח דנים בנימוסי ישיבה. דימויים מרוקנים של טל גולני וצילומי שילוט אסקפיסטי של רות ביגר נעדרי אחיזה בסביבה ומשדרים פגיעות של הסובייקט או האמן.

עודף מההתחשבות הזו נמצא בעבודות הסופר אגו. פיתוח המצפון ורגשות האשמה מוליכים עד פגיעה עצמית אצל יעל כפרי או שינוי עצמי אצל תמר לב-און, על מנת להתאים לערכים אסתטיים או חברתיים "נכונים".