"New Order" (סדר חדש) | עדי ברנדה
אוצרת: רווית הררי
זוהי תערוכת היחיד הראשונה של ברנדה מאז תערוכת היחיד הקודמת שהציג ב 2012, ומאז סיים את לימודי התואר השני בבצלאל בהצטיינות יתרה שנה לאחר מכן. כבתערוכות עבר של ברנדה, מציאות החיים באזורנו והגירויים בסביבתו היומיומית הם הבסיס לעשייתו האמנותית, לצד חקירתו המתמשכת את גבולותיו של מדיום הצילום. בעבודותיו הוא עוסק בפני השטח של הצילום, ולא בפרקטיקה המעשית של הצילום. למעשה, למרות היותו צלם בהכשרתו, ברנדה אינו מחשיב את עצמו ככזה, והוא יוצר בצילום לרוב מבלי לאחוז כלל במצלמה. בתהליך הפוסט-צילומי הוא קורא מחדש את הדימוי, קורע אותו מהקשרו, ומפסל בו. ברנדה הוא אספן של דימויים, שאת חלקם הוא מנכס אל יצירתו, תוך שהוא מפעיל עליהם מניפולציות שונות. רוב עבודתו מבוססת על דימויי רדי מייד שבהם הוא מטפל בשיטות טכנולוגיות (צילומי זירוקס, סריקות, עבודה בפוטושופ) או בפעולות ידניות (חירור, חיתוך, קיפול, הדבקה), שבאמצעותן הוא מרכיב ומחבר מחדש איכויות שונות של הדימוי ומזמין פרשנות מחודשת.
במרכז התערוכה "New Order" סדרה של עבודות חדשות המבוססות על דמויותיהן של נשים בולטות בעולם הערבי, העוברות תחת ידיו של ברנדה טיפולים שונים. חלק מן הדימויים המקוריים נוכסו מן המרחב הוירטואלי, אחרים הם דימויי עבודות קודמות של ברנדה שעברו טיפול מחודש של סריקה, שכפול והכתמה. באף אחת מן העבודות החדשות לא נעשה שימוש במצלמה, ולא צולם דימוי חדש. העדרם של הגברים מן התערוכה – מנהיגי העולם הערבי – מדגיש דווקא את נוכחותם, ומאפשר מבט רענן המבקש השתהות והשתאות מול מציאות החיים באזור. הבחירה להתמקד בנשות העולם הערבי מזמינה התייחסות לא שגורה אל המרחב המזרח תיכוני, ומאירה אותו באור אנושי ואולי מרוכך יותר. ברנדה מפנה את המבט אל מאחורי הקלעים של החיים הפוליטיים, מסית אותו מן הזירה הרשמית והמוכרת, ותוך פעולות שונות של טשטוש והסתרה מפנה אותו אל חיי היומיום ואל הסודות שאולי נרקמים בין כתלי הבית.
סדרה של פורטרטים גדולי ממדים של נשות מנהיגים בעולם הערבי בעבר ובהווה מבוססת על דימויים אשר לוקטו מן האינטרנט, חוררו בפעולה ידנית מתמשכת, ורובדו בשכבות זה על גבי זה ליצירת דיוקן שזיהויו אינו מיידי. מקירות הגלריה משקיפות דמויותיהן הענקיות והמחוררות של ג'יהאן סאדאת, סוהא ערפאת, אסמא אל אסאד וראניה אל עבדאללה, כולן נשות מנהיגי מדינות ערביות שכנות, ושל לילה חאלד, שהיתה בצעירותה מחבלת בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין ונודעה בפעילותה בחטיפות מטוסים (בין היתר ניסיון חטיפה של מטוס אל על ב 1970), וכיום משמשת כחברה במועצה הלאומית הפלסטינית. פעולת החירור גורעת חומר מן הדימוי, ויכולה להתפרש כפעולה אלימה וכוחנית המשחיתה את הדימוי, אך בה בעת היא מעניקה לצילומים ההיסטוריים חיים מחודשים ומזמינה לבחון אותם מחדש. על אף הפעולה האלימה, שנדמית כהצבה מול כיתת יורים, זוהי פעולה מוקפדת ומחושבת היטב שיש בה עדינות ודיוק רב, הבוראים יופי מחודש. בסדרת עבודות נוספת שנוצרה עבור התערוכה, טופלה עבודת עבר של האמן: צילום של צלחת הנושאת את דיוקנה של פארה דיבה – אלמנתו של השאה הפרסי האחרון, ומלכתה האחרונה והגולה של איראן. ברנדה הכפיל את הדימוי כבמראה, והכתים כל צמד דימויים בכתם צבע אדום, הנדמה לדם אך גם לכתם רורשך מופשט המזמין פענוח אישי. עבודה חדשה נושאת את דיוקנה של ננסי עג'רם, כוכבת זמר לבנונית צעירה הזוכה להצלחה רבה ברחבי העולם הערבי. תמונתה של הזמרת קופלה למטוס נייר וצולמה שוב, עגילי היהלומים שלאוזניה וחרוזי שמלתה מנצנצים מבין קיפולי המטוס, רמז למטוסי קרב ולמלחמה הניטשת בין לבנון לישראל. ברנדה כורך יופי באלימות, תשוקה בפחד, אפשרויות לגילוי ולפענוח בסודות ובהסתרה, ובורא מרחב של יופי ופיוט דווקא באמצעות פעולות המשחיתות את הדימוי, מסתירות או מצמצמות אותו. העבר הופך לחומר חי ואסתטי, ובאמצעות שיבוש מהותו המוכרת של הצילום ברנדה מעניק משמעויות חדשות לדימוי המצולם ול"אמת" המוצגת בפריים.
* עדי ברנדה (1975) הוא אמן ומרצה במחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר ובמחלקה לתקשורת חזותית בפקולטה לעיצוב HIT, הציג מעבודותיו בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם. בעל תואר שני בהצטיינות יתרה במחלקה לאמנות באקדמיה "בצלאל". עבודותיו מצויות באוסף מוזיאון תל-אביב לאמנות,אוסף בנק דיסקונט, אוסף הבנק הבינלאומי,אוסף קרן מנדל ישראל כמו גם באוספים פרטיים.