90 שעות / מיכל קליסקי​

ליווי אוצרותי: אבשלום סולימן

​

"90 שעות", עבודתה החדשה של מיכל קליסקי, היא פעולה פרפורמטיבית החושבת את כלכלת הבית באמצעות המושגים מַ ּטָ לָ ה, עבודה, פריון ו-כדאיות.

​

מיכל קליסקי היא אמנית בעלת יד פופית מדויקת הפועלת בתוך מסורת מושגית מפוארת של אמניות שעבדו מתוך עמדתן כנשים בעולם, מהאנה הוך שסכין המטבח המטאפורית שלה הגדירה את הפוליטיות של הקולאז', ועד מרת'ה רוסלר שהראתה מחדש את המטבח ואת הרחוב כשני מרחבים מנוגדים לכאורה, המקיימים ביניהם קשר פוליטי עמוק. קליסקי מגיעה לעבודת האמנות לא מדרך המלך אלא 'מן הצד', כמי שאומרת 'מי שלא מכניס אותי כאמנית בדלת הראשית, יקבל אותי ככובסת דרך החלון.' האובייקטים שהיא יוצרת עשויים כמעט תמיד מחומרים תעשייתיים פשוטים שהופקעו מהפונקציה התועלתית והביתית שלהם, ואחרי שמוסגרו מחדש הם חוזרים אל הבית, הפעם כאמנות במסווה של קישוט. יריעות לינוליאום, חלקים של בובות אימום, כלי מטבח שונים ואביזרים של ריהוט סטדרנרטי הופכים לעבודות בעלות אפיל רחב ופוטנציאל תצוגה הן בחללי אמנות, הן מחוצה להם.

​

ב90- שעות קליסקי ממירה את זמן התצוגה בזמן של עבודה. לעשרת ימי ההשתלטות שלה על גלריה 8P היא הציבה לעצמה יעד של 90 שעות עבודה, במהלכן תהפוך בדים ופרטי לבוש לבנים לשחורים, מעין פראפראזה הפוכה על 'להפוך זהב לקש.' השהות שהיא תובעת לעצמה מחוץ לבית ומחוץ לתפקיד הרעייה והאם היומיומיים, מומרת באמצעות פעולת הכיבוס הפרפורמטיבית לזמן עבודה באמנות. העבודה בגלריה – כמחווה של 'בזבוז' - היא במידה רבה החצנה של חוסר התגמול של עבודת משק הבית. בגלריה, כמו בבית, העבודה היא לשם עצמה, עבודת תחזוקה. אנחנו, קהל המבקרים, מוזמנים לקחת חלק בכלכלה אד-הוק שהאמנית ממציאה: תנו פריט לבוש לבן, קבלו אותו צבוע שחור עמוק. באמצעות פעולה חזרתית 'לא כדאית' זו, קליסקי מגלמת סוגיות הנוגעות לבעלות על מוצר, ולהכרה בערך של עבודה אחת )'עבודת האמנות'( אל מול הערכת החסר לה זוכה עבודה מסוג אחר ('עבודות הבית').

​

אבשלום סולימן, יולי 2022

​

------

​

מיכל קליסקי – אמנית רב תחומית. בוגרת 'המדרשה' מכללת בית ברל, מדריכה ומנחת חוגי אמנות במרכזי חינוך מוזיאליים לילדים ולמבוגרים. מציגה את עבודותיה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות.

​

------​

​

לקטלוג התערוכה

​

צילומי הצבה: לי ברבו

​

​