ליקוי
תערוכה זוגית: נגה גרינברג ומאיה זהבי
אוצרת: קרן זלץ
ליקוי מאורות הוא אירוע של הסתרה, שבו גוף המטיל צל, מסתיר לגוף אחר את מקור האור שלו. בתוך המצלמה מתרחש אירוע הפוך מיסודו, חשיפה שמתקיימת רק כאשר התריס נפתח. המרחב שנמצא בין האפלה המוחלטת והאור המסמא, הוא המקום שבו מתרחש האירוע הצילומי. העבודות של נגה גרינברג ומאיה זהבי חוקרות את קצוות המרחב הזה, משבשות במכוון את חומרי הגלם הצילומיים, ומותחות את גבולות הייצוג תוך הצטמצמות לשפה של צבע, צורה וכתם. נגה גרינברג מצלמת בסרטי צילום אנלוגי את המרחב הביתי, ומכניסה את הסרטים למכונת כביסה ומדיח כלים, פעולה המחברת בין הכימיקלים של סרט הצילום וחומרי הניקוי של המכונה. השילוב הזה מותיר את חותמו, ויוצר תופעות ויזואליות בלתי צפויות על הדימוי. בסדרה אחרת, גרינברג מתחקה אחרי קצוות סרט הצילום השרופים, החלק האחרון של הסרט שאינו זוכה בדרך כלל לחשיפה, או נתפס כבעל ערך ומשמעות. מאיה זהבי מחבלת בצילומים באופן מכוון, והופכת את האינפורמציה שלהם לפסים רנדומליים וצפופים של צבע. זהבי מקפלת את הדימוי המשובש ומעניקה לו צורה חדשה, רחוקה מפורמט הצילום המקובל. בעבודות נוספות בתערוכה, זהבי יוצאת מתוך הדימוי הצילומי אך מתייחסת אליו כחומר שיכול לתפקד בחלל באופן תלת-מימדי, ומפעילה עליו מהלכים של חיתוך וחיבור לחומרים אחרים. זהבי וגרינברג מרחיבות את רגע יצירת הדימוי והופכות אותו לאירוע מתמשך שאינו מסתיים ברגע הלחיצה על כפתור הצילום. הן מנסות להביט מעבר לספקטרום האור הנראה לעין ופועלות בתוך המרחב של הליקוי, מתוך התמסרות לחוסר השליטה ולאקראיות, שהן חלק בלתי נפרד מפעולת הצילום. העבודות של גרינברג וזהבי משתהות בתוך תהליך הייצור של הדימוי, הן מביטות באופן רפלקסיבי על פני השטח של הצילום ומחפשות אחר מרחבים שטרם עברו מיפוי, ושיש בהם פערים וחורים. העיסוק של האמניות בתופעות בלתי צפויות, מציע אופן פעולה שונה מאשר הסתמכות על הרגע המכריע. הצילום חושף את העולם ונחשף אלי
תוך כדי שימוש. השריפה היא המימוש הפיזי של מגע קרני האור, והליקוי הוא האירוע המכונן.