אמן החול / אבי סבח, בועז ברקני, טליה קינן, יונתן צופי, נרקיס ויזל, רון חן, שחר יהלום ותומר רוזנטל

אוצרים: יונתן צופי ורון חן

​

התערוכה מציגה נייר כמצע לחוסר יציבות. נייר כאדמה שלא נותנת להכות שורש. מרחב של חולות נודדים, הדוחפים אותנו לזוז, להתמיד בתנועה ללא מנוח. שיטוט בלתי פוסק של גוף בעל מסה על פני מרחב שומם-עד-קצה-גבול-התפיסה, אליו הוא מתמגנט ובו הוא נספג.

 

רישום כביטוי לקונפליקט פנימי של חיים על פני האדמה. ומאחורי כל רישום מתגלה הנייר הגולמי – הישרת מבט אל היות הכל בן-חלוף.

 

אצל אבי סבח כל מה שהושג בעמל רב כבר נחרב. הפסדנו. הרוח המשתוללת השטיחה הכל, החזירה את האדמה לבראשית, גם הגבול בין שמים וארץ מתמוסס. הקבוע היחיד שנותר הוא גבולותיו הישרים של הרישום, כזיכרון אחרון של השאיפה לנשגב.

 

הנייר אצל שחר יהלום משריץ חיים מתוך עצמו. זהו נייר קופי שקופל, הוכנס לכיס ונשלף בדקה פנויה, מתוך אי-שקט-תמידי של הדחף לפעול. הנייר נרשם-נלחץ תחת סיכת שיער, אל עבר תוצאה לא לגמרי מתוכננת, כך שאנו נחשפים לכמה מימדים של אותה פעולה חד פעמית כמו הדי קול החוזרים בתדרים שונים מבין ההרים.

 

תומר רוזנטל שומר על הגחלת. וממשיך לאחוז בכלי החד, בתוך סופת החול הבלתי פוסקת שבחוץ. הוא מצא מקלט במערת נטיפים, מתחת לפני השטח הגועשים, שם הוא יכול להיפתח אל מרחבי התודעה. זהו מצב פגיע ועליו להיות מוגן. הנייר עדין וצריך לשמור עליו, והמסגרת כמו מלווה למסע, ממתינה מחוץ למערה ופוקחת עין.

 

נרקיס ויזל חייבת למהר, זהו רישום במנוסה, היא צעירה ועוד יש לה כוחות, היא ממשיכה לרוץ. תוך כדי שצפים ועולים בה רסיסי זיכרונות,. אסור לעמוד, יש סכנה בהשתהות, עלולים להיקשר, להתמגנט אל הליבה, כמו סלע המוטל אל תוך מי אגם. והרי ברור שכל זה יעלם. זוהי קלילות רישומית שמקורה בקללה. הומור שחור כקמיע מפני החור השחור שבלב השממה.

 

ברישום של טליה קינן יש קשב ובלבו קבלה של המקום כפי שהוא, וזוהי פעולה מרככת, פעולה של התבהרות. מתוך השחרור מגיע חסד. טליה מכסה את הנייר הלבן בפחם וחושפת-מוחקת-מקלפת אותו בהדרגה. והנייר נעתר, ברכות, אל רגע הפרידה, עד קצה החיים.

 

הרישום של יונתן צופי לא מרפה את אחיזתו, כאדם עיוור, המשתוקק אל מה שלעולם אינו מתקבע. הוא מתנגד לשכחה הגדולה של הלבן הגדול. החול הנודד כבר התפזר ברוח ונותרה רק עקבה צרובה בשמש. זהו הנייר כמחיקה, התגלמות של חכמה עתיקה של שתיקה.

 

נטעלי שלוסר לוקחת על עצמה תפקיד גדול. שתי ישויות נמצאות במאבק, חרב כנגד חרב, מן הצד אחד הזמן המכלה, מפורר כל פשר – "הכל היה לחינם, כל היקר נגוז, נותרנו באשפתות" – ומן הצד השני, נטעלי, שתחת ידה מתגבשים חיים מתוך אבן ואבק. זוהי הדפסה תלת ממדית של רישום על נייר. הסימטריה פועלת כבריאת סדר, המעניקה משמעות לקיום. פאר התרבות האנושית הנובט כתכשיט מן העפר.

 

אצל בועז ברקני הרישום הוא עדות,. כמו רישום ביומן, לא נותר לנו דבר מלבד הלב, המרשה לעצמו להיפתח, וכמה לנגיעה. זוהי היטמעות בתוך העולם, המולידה רגעים מזוככים וצלולים. זהו רישום אהבת האדמה, נייר לנשימה.

 

רישומי הנדודים של רון חן מאוכלסים בני אדם עירומים, בגדים אינם נחוצים בעולם ההכרח, חשופים לשמים, מתאמצים, כל עולמם על גבם, תמיד בדרך, ללא ערובה למקום מבטחים. הם הולכים בשתיקה, המילים נדירות כמים במדבר. על גבם הם סוחבים את משקל הקומפוזיציה, זהו העמל שרון לקח על עצמו - לאזן. בעולם ריק לא נותר דבר מלבד אופק.

​

אצל מיה פרי הנייר חמים כשמיכה, סיבי הנייר משלבים אצבעות, טווים קן, בית חומל לעינו של הצופה, שם מתגלים שרידים לחיים שהתאבנו והחלו להפוך לאבק.

 

--------

אבי סבח (1977) נולד במעלות תרשיחא. בשנת 2004 סיים בהצטיינות תואר ראשון בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים ומאז 2006 מכהן באקדמיה כמרצה. סבח היה חלק מצוות ההקמה של מכינת בצלאל ולימד ביחידה ללימודי חוץ של בשנים 2011-2019.

​

בועז ברקני, נולד ב 1984 חי ועובד בתל אביב, סיים לימודי אמנות במדרשה לאמנות בית ברל ותואר שני בבצלאל, השתתף בתערוכות קבוצתיות רבות ובתערוכות יחיד בין היתר בסדנאות האומנים גלרית הקיבוץ וגלריה חזי כהן.

​

טליה קינן, ילידת 1978, היא אמנית העוסקת ברישום, בקולאז' ובמיצב, בעבודותיה היא משלבת חומרים שונים כמו וידאו ומוסיקה. קינן סיימה בהצטיינות יתרה את לימודיה במחלקה לאמנות ועיצוב בבצלאל (2003), במסגרת חילופי סטודנטים למדה בבית הספר לאמנות חזותית בניו יורק, ארצות הברית.

​

יונתן צופי הוא אמן ישראלי, בוגר האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. הוא ידוע בעבודתו המיוחדת עם גרפיט, אותה הוא חוקר ומשתמש בה בצורה מקורית. צופי עוסק בחומרי היצירה ומאפשר לאיכויות הנסתרות שלהם להתעורר לחיים.

​

נרקיס ויזל היא אמנית ישראלית. היא בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים. בת פלד היא זוכת פרס Maimeri/Fila ובצלאל לציור ב-2016. 

​

רון חן (*1990) בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל (2014-2018). בעבודותיו בוחן מצב אנושי של נדודים בלתי נמנעים, מתוך החיפוש אחר הדימוי כמקום פיזי ומנטאלי. הציג בתערוכות קבוצותיות שונות בארץ ואת תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה ב2020. פרס אויגן קולב מטעם מוזיאון תל אביב הוענק לאמן ב2021 על הישגיו בעבודות הדיו על נייר.

​

שחר יהלום היא אמנית ומרצה לאמנות. בעלת תואר ראשון מהמדרשה – הפקולטה לאמנויות במכללה האקדמית בית ברל (2006) ותואר שני מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק (2014). מלמדת פיסול במדרשה ובאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל.

​

תומר רוזנטל, יליד 1987, הוא בעל תואר ראשון ושני מהמחלקה לאמנות בבצלאל.

​

--------

לקטלוג התערוכה

​