 |  |  |
|---|---|---|
 |  |  |
 |  |  |
 |  |  |
 |
אביב אילם / שמעון אדף, נטלי אילון, אלי גור אריה, שלומי חגי, גבי קריכלי
אוצר: אבשלום סולימן
התערוכה אביב אילם נולדה מתוך מחשבה על עולם ללא קולות אנוש. דימוי זה, של עולם ללא דיבור אנושי, הוצב בשנה האחרונה כאופק קיצוני אפשרי של המלחמה הנגיפית בוירוס ה-19-Covid. הסברה כי נגיף הקורונה דלף ממכון ווהאן לווירולוגיה כשהוא נישא בידי סוכן אנושי טרם הוכחה או הופרכה, אך עצם האפשרות די בה לעורר חזיונות אסכטולוגיים על קץ הימים מעשה ידי אדם. בתוך אווירה זו של 'שנת הקורונה' וההתכנסות פנימה של פעילות אנושית שהואטה, נולדה המחשבה על אמניות ואמנים העובדים עם הDNA של הדימוי הטבעי, 'ומגדלים' את הצורות והדימויים שלהם באופנים שונים של דגימה, שעתוק וחיבור.
אלי גור אריה היה בין הראשונים באמנות הישראלית שהציגו צורות וישויות-כלאיים המצביעות על הדמיון הפוסטמודרני. גור אריה מציג בתערוכה תצלומים של אובייקטים מפוסלים שנוצרו במקור בכדי להיות מצולמים ומוצגים כדימויים שטוחים, וכן דוגמה תלת-ממדית לאחד מהם. הם מצביעים על העניין רב-השנים של גור אריה ביחס בין צילום לפיסול דרך המושג fabrication – שכפול, בדיון ובדיה.
שלומי חגי מציג בתערוכה שניים מתוך סדרה של ציורי שמן על עץ, חלק מפרויקט רחב יותר שחגי החל בסדנתו בקיבוץ מורן בזמן הסגר הראשון. חגי ממשיך להתחקות אחר הטכניקות שפיתחו האחים ואן-אייק, האחראים להופעתו של ציור השמן במסגרת הרנסנס הצפוני. האובייקטים שהוא מבודד ומצייר חושפים את המתח המובנה לתוך מלאכת הציור, וכן את החשד הפנימי של האפיסטמולוגיה המודרנית המופיעה ברנסנס: האם בכוחה של העין לדעת את הטבע? מה מעמדו של דימוי המשעתק את פני השטח של העולם ביחס למקורו 'הטבעי'?
גבי קריכלי מציג מחדש פלח אחד מהתערוכה לא מאמין שהוצגה בחלל החדש של תכנית ארטפורט לפני כשנתיים )אוצרת: ורדית גרוס(. ההצבה בתערוכה הנוכחית מבוססת על פרחים, עלי טבק ודיסקים של מוסיקה, מעין מקטע יחיד מתוך הדנ"א של הפרויקט המקורי. העיסוק בשכפול, התקה וצמיחה הוא אחד העניינים המרכזיים בעבודתו של קריכלי.
העיסוק בדרגות השונות של ריחוק וקרבה אל הטבעי כחלק מפרקטיקה פיסולית ממשיך בעבודותיה של נטלי אילון, המציגה בתערוכה שלושה אופנים שונים של קידוד מידע. הסכימות המתמטיות, התרשימים, חלקי היציקות והחפצים שהיא מציגה בונים מעין סביבה דידקטית המוקדשת למחשבה ולמחקר של צורה גיאומטרית יחידה.
הרומן הקצר 'שדרך' שפרסם המשורר והסופר שמעון אדף ב2017- מספק ל-אביב אילם את הקשת התימאטית שלה. שדרך משרטט מפה טקסטואלית שעבר ועתיד מתאבכים בה האחד לתוך השני על פני מישור של הווה בלתי אפשרי. בעיירה שדרות של העתיד, שאדף שב אליה כמעט בכל אחד מספריו, צורת האמנות הדומיננטית היא בועות שקופות הכולאות בתוכן סביבות אקולוגיות מתוכנתות בידי מהנדסים- אמנים. תיאור הבועות האלה, המזכירות הרחבה של עבודותיו של אלי גור אריה מתחילת שנות האלפיים, הופך ברומן החלוצי של אדף לאנלוגיות למושג חדש של הדיוקן העצמי, כשהעצמי הופך בעצמו לנזיל ומפולש בעקבות שואה פרטית וקיבוצית. קטעים מהספר מוצגים בתערוכה כאובייקט חזותי, המצביע על דרך נוספת לקודד רעיון יחיד, עוצמתי ומרחיב תודעה, באמצעות מילים.
------
שמעון אדף הוא משורר, סופר ומוזיקאי ישראלי, יליד 1972 בשדרות, הנחשב לאחד הקולות החדשניים והבולטים בספרות העברית המודרנית. יצירתו משלבת מסורת וחדשנות ועוסקת בזהות אישית, תרבותית ופוליטית, וזיכתה אותו בפרסים רבים, בהם פרס ספיר (2012), פרס יהודה עמיחי (2010) ופרס לנדאו (2024).
נטלי אילון היא אמנית רב-תחומית ילידת 1987, חיה ויוצרת בתל אביב ובמזכרת בתיה, בוגרת תואר ראשון באמנות מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. עבודותיה משלבות פיסול, רישום ומיצב, וחוקרות תהודה צורנית בין גוף האדם, הטבע והיקום, תוך שימוש בטכניקות כמו יציקה, קינטיקה וקרמיקה.
אלי גור אריה הוא צייר ופסל ישראלי יליד 1964, בוגר המדרשה לאמנות, הידוע ביצירתו המשלבת היפר-ריאליזם וסוריאליזם . עבודותיו, המוצגות במוזיאונים ובגלריות מובילות בישראל, בוחנות את תרבות הצריכה, האקולוגיה והטכנולוגיה, תוך שימוש באסתטיקה נוצצת וביקורתית המאתגרת את גבולות המציאות והדמיון.
שלומי חגי הוא צייר, מרצה וחוקר טכניקות אמנות, יליד 1964, המתגורר בקיבוץ מורן. בוגר האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל (1990), מלמד רישום וציור בתיכון הישראלי למדעים ולאמנויות (יאסא) מאז 1996, ומרבה לשלב בעבודתו ובשיעוריו טכניקות היסטוריות כמו רישום בחוט כסף וציור בשמן בטכניקות גריזיי וזיגוג.
גבי (גבריאל) קריכלי הוא אמן רב-תחומי יליד 1979, חי ויוצר בתל אביב, בוגר האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. יצירתו כוללת פסלים, מיצבים ומופעים המשלבים חומרים מגוונים כמו עץ, בטון ושתילי טבק, תוך עיסוק בנושאים חברתיים ופוליטיים באמצעות הומור, רמייה וביקורת תרבותית.
------